תובנות ומחשבות מתוך הספר שמסכם את קריירת האימון של פיל ג'קסון. חלק 2.
זה חלק 2. חלק 1 כאן.
המסע
שלושה היבטים בתורת הזן היו חשובים לי במיוחד בתור מנהיג:
1. ויתור על השליטה.
הדרך הכי טובה לשלוט באנשים היא לעזוב אותם בשקט.
לתת להם לחקור את המרחב ולהתבונן, אבל לא להתעלם.
2. לבטוח ברגע.
העבר חלף, העתיד עוד לא הגיע.
אם לא נהיה מחוברים לעצמנו כאן ועכשיו, לא נהיה מחוברים לחיים.
3. הבעת חמלה.
מה שאנחנו עושים עבור עצמנו, אנחנו עושים עבור אחרים.
מה שאנחנו עושים עבור אחרים, אנחנו עושים עבור עצמנו.
רוקד עם שוורים
תמיד הרגשתי שיש קשר חזק בין מוזיקה וכדורסל:
גם אם אתה לא המתופף, אתה עדיין צריך לשמור על הקצב.
אל תנגנו בפסנתר - זה התפקיד שלי.
לפעמים מה שלא מנגנים יותר חשוב ממה שכן.
טקס ווינטר אהב משלים ואהב את הפרטים הקטנים:
בלי מסמר אין פרסה,
בלי פרסה אין סוס,
בלי סוס אין פרש,
בלי פרש אין הודעה,
בלי הודעה אין ניצחון,
בלי ניצחון אין ממלכה.
והכול בגלל מסמר אחד.
רוח הלוחם
ידעתי שהתקפת המשולש לבדה לא תביא לנו אליפות, ורציתי לפשר בין הנוקשות של טקס לבין היצירתיות של מייקל.
מייקל היה מנהיג אדיר על המגרש, אבל היה לו קשה להיות מנהיג בכל תחום בקבוצה, ולכן מיניתי את ביל קרטרייט לקפטן נוסף.
הוא היה קשוח והבין באופן אינטואיטיבי מה אנחנו מחפשים.
אחת החולשות שלי הייתה נטייה לדבר במונחים כלליים. ביל דיבר בצורה פרקטית וחיבר את המילים שלי לשטח.
לחוות את הנסתר
"כדי להיות מנג'ר טוב צריך לדעת להפריד בין השחקנים ששונאים אותך לבין אלה שעדיין לא החליטו."
אני יודע כמה זה מתסכל לשבת על הספסל במשחק חשוב, וניסיתי לערב את שחקני הספסל ככל האפשר.
ביקשתי ממייקל לחשוב על דרך אחרת להתייחס לחבריו לקבוצה. הייתי שואל אותו "איך סקוטי או הוראס ירגישו אם תעשה מה שאמרת?"
ניסיתי לתת למייקל את החופש להחליט בעצמו איך לשלב בין האמביציות האישיות שלו לבין הצרכים של הקבוצה.
מנהיג טוב שומע את הבלתי נשמע.
רגשות, כאבים ובעיות, גם אם אינם מבוטאים בקול רם, הם הפתח של המנהיג לרכוש את האמון של הקבוצה והשחקנים.
עניין של אופי
לנצח פעם אחת דורש כישרון. לחזור על הניצחון דורש אופי.
החלק השלישי מתוך 11 אליפויות כאן.
ספרים אחרים של ג'קסון: