זה חלק 4. חלק 3 כאן.
שירת הכדורסל
דניס רודמן בחן את החפצים האינדיאניים שקישטו את החדר שלי, והראה לי את המחרוזת שהוא קיבל מאיש שבט אינדיאני בעצמו.
לאחר מכן ישבנו בדממה מספר דקות.
אמרתי לקבוצה שיכול להיות שדניס יפר חלק מהחוקים במהלך השנה ואולי אצטרך לוותר לו על כך.
הם הבינו.
ברגע שדניס עלה על הפרקט ראינו צד אחר שלו. הוא היה משוחרר ושיחק כמו ילד.
ג'ורג' ממפורד עזר למייקל לשנות את סגנון המנהיגות שלו.
מייקל כל הזמן ציפה שאחרים יגיעו אליו. הוא היה צריך לקבל שהוא צריך ללכת אליהם ולקחת אותם איתו.
ממפורד אמר שמייקל צריך ליישם את יכולת ההבחנה שלו על המגרש גם מחוץ למגרש.
תמיד הקפדתי על אימונים מובנים עם מטרות ברורות שהועברו לשחקנים מראש.
אני לא נוהג להשתמש במשמעת כאמצעי ענישה, אלא ככלי ליצירת הרמוניה בחייהם של השחקנים.
הקיסר אולי לא מפקד קשוח על עשרות אלפי חיילים, והוא לא דיפלומט מחונן שגורם למדינות להיכנע עוד לפני הקרב והוא גם לא מסדר את נושאי הלוגיסטיקה בצורה נהדרת, אבל יש סיבה שהוא הקיסר.
הוא בנה מערכת בה אנשים מיומנים מוצאים את המקום שלהם, יש להם מרחב לפעול ולממש את היכולות שלהם והם אסירי תודה על ההזדמנות.
התולעת
שונריו סוזוקי דיבר על תלמידי זן על בודהיזם ואחד מהם אמר לו: "דיברת במשך שעה ולא הצלחתי להבין. תוכל להגיד משהו אחד על בודהיזם שאני אבין?"
אמר סוזוקי: "הכול משתנה."
המאמנים הקודמים של דניס התייחסו אליו כמו ילד וניסו לכפות את הכללים שלהם עליו.
זה לא עבד.
אני ניסיתי גישה אחרת.
דיברתי אליו בגובה העיניים והבהרתי שהוא צריך לקחת אחריות על המעשים שלו.
הוא העריך את העובדה שהתייחסתי אליו כמו אל גבר.
הרבה אנשים כתבו לי שדניס רודמן היה השראה עבורם כי הוכיח שאפשר להגיע להישגים גדולים גם אם יש לך מגבלות קשב או הפרעות אחרות.
הריקוד האחרון
"אני לא נותן לרגשות שלי לפגוע בקבוצה" אמר חבר שלי לקבוצה בעבר, ואני השתדלתי לעשות אותו עם ג'רי קראוס.
זה נקרא מתנת האויב.
כדי ללמוד לפתח סבלנות וחמלה אנחנו צריכים קודם להיפגע.
אויבים בוחנים את הכוחות האמיתיים שלנו בכלים שאין למורים שלנו.
החלק החמישי מתוך 11 אליפויות כאן.
ספרים אחרים של ג'קסון:
