בני אדם נוטים להאמין בדברים או לעשות אותם משום שאנשים אחרים עושים אותם או מאמינים בהם.
מהו אפקט העגלה (או אפקט העדר)?
בני אדם נוטים להאמין בדברים או לעשות אותם משום שאנשים אחרים עושים אותם או מאמינים בהם.
רובנו נוטים לשמרנות יחסית ולא נוהגים להביע חוסר הסכמה כאשר חלק גדול מהנוכחים (או חלק חשוב מהנוכחים, כמו הבוס עצמו) חושב אחרת.
אם הכוכבת של הקבוצה קולעת סלים וזורקת את רוב הזריקות והקבוצה מנצחת, השחקניות האחרות כנראה יצטרפו להגיד שהיא מצוינת ונהדרת, גם אם היו מעדיפות שהיא תמסור להן יותר.
אם 7 שחקנים אומרים שטוב להם, אולי שניים נוספים יחזרו על הדעה, למרות שהם מרגישים אחרת.
זו, אגב, אחת הסיבות שפגישות מרובות משתתפים הן לרוב לא דבר מועיל במיוחד. דרך טובה להתגבר על האפקט הזה היא לכתוב לעצמי את המחשבות שלי או הרגשות שלי לפני שאני שומע מה אחרים חושבים או מרגישים. כך לא אהיה תלוי בהם.
בתקופה בה אוניברסיטת ממפיס, אותה אימן ג'ון קליפרי, שיחקה משחק חדירות בקצב גבוה עם מעט חסימות, כולם רצו לשחק כמוהם. הם חקרו וקנו קורסים והלכו להשתלמויות וצפו בווידאו. העדר התקדם לכיוון משחק החדירות.
כמה שנים לאחר מכן כולם רצו לשחק כמו סן אנטוניו ספרס, ששיחקו משחק עם המון מסירות ויחסית מעט כדרורים, כך שהכדור זז מיד ליד ונשאר פחות משניה אצל כל אחד מהשחקנים.
שלוש שנים לאחר מכן כולם רוצים לקלוע כמו סטפן קרי והקבוצות ב-NBA מרווחות את המשחק שלהן כדי לאפשר לקלעי השלוש שלהם עוד מקום לזרוק.
אנחנו לא רוצים להרגיש שאנחנו נשארים מאחור, אז אנחנו עושים מה שכולם עושים, או לפחות – מה שהטובים והמצליחים עושים.
הסוד הוא לא לרדוף אחרי האופנה החדשה, הסוד הוא להבין מה תמיד יהיה נחוץ ודרוש, ולשמור על זה.
החוכמה היא לשמור על סדר בתוך השינויים ולשמור על שינויים בתוך הסדר.
