היעדר אי הוודאות באימון בתנאי בידוד (כלומר המחסור ביריבים, עייפות משתנה, לחץ וכיו"ב) מקטין את הסיכוי שלו להיות אפקטיבי ולעבור למשחק. אליה פורמן מראה כיצד מניפולציות על הציוד עשויות לפצות על המחסור הזה ולשדרג את האימון משמעותית!
בפוסט הקודם הראינו שיש חשיבות גדולה לעד כמה האימון ייצוגי לתחרות, כלומר עד כמה האימון כולל אלמנטים שדומים לסביבה בה הספורטאי מתחרה. מצד שני, הדגשנו שבתנאי סגר מאתגר מאוד לפתח סוג כזה של אימון בעיקר משום שקשה לשחזר את הדינמיות של התחרות סביב אלמנטים כמו לחץ זמן, יריבים, שינויים תכופים בתפיסה, או במילים אחרות – קשה מאוד לשחזר את אי הוודאות (או הכאוס) של התחרות.
אחת הדרכים היותר מעניינות ומבוססות-ראיות להעלאת רמת הכאוס באימון הביתי או בכלל, היא באמצעות מניפולציות על הציוד.
בתנאי מעבדה הביצועים המוטוריים עם ציוד מסוים למטרה מסוימת יפיקו ככל הנראה תנועה דומה עם תוצאה דומה עבור אותו הספורטאי, אך בזמן תחרות הביצועים המוטוריים מושפעים מתנאים ואילוצים שמשתנים בתכיפות. למשל, נוכחות של יריב שמשנה במעט (או בהרבה) את הזריקה/בעיטה/מסירה (1). למשל, רמת עייפות מתגברת שמעלה את רמת הקושי בייצור עוצמת חבטה זהה ונחוצה מול כדור בייסבול או טניס (2).
לפיכך, הניסיון שלנו לשפר היכולת של הספורטאי לייצר תנועות גמישות וסתגלניות שמגיבות לסיטואציות מלאות באי וודאות, הוא קריטי על מנת להפוך את האימון לאפקטיבי. בהקשר זה, השימוש בציוד בתנאי בידוד עשוי להיות פתרון יצירתי.
בסקירת ספרות של בוסזארד ואחרים (Buszard et al) נמצא ששימוש בציוד מותאם לילדים (ציוד קל יותר או נוח יותר לאחיזה) שיפר את היכולת שלהם להגיע לסיטואציות משחק מגוונות יותר ואת האפקטיביות של האימון בענפים כמו טניס, כדורעף וכדורסל.
נמצא למשל שכשילדים משחקים כדורסל עם כדור קל יותר, הם מפתחים טכניקת קליעה אפקטיבית יותר ומגיעים ליותר מצבי 1*1 במשחק. גם מחבט טניס קל יותר לאחיזה עודד את הספורטאים הצעירים לחבוט יותר פעמים ולהתנסות ביותר מצבי משחק באימון (3). מה הסיבה? מסתבר שלשינוי בציוד יש השפעה על יכולת ההתארגנות המוטורית של הספורטאי (Self-organization), כלומר, עבודה מול ציוד במשקל וגודל שונים מהנורמה יאלץ אותו למצוא פתרונות תנועתיים כדי להפיק את אותה תוצאה (ציוד כבד/קל יותר ידרוש גיוס שרירי שונה ואולי אפילו שימוש בטכניקה אחרת כדי להשיג את אותה תוצאה - קליעה, מעבר שחקן וכו') (4).
הנקודה המעניינת והרלוונטית מבחינתנו בהקשר הזה היא שאת האפקט של Self-organization הספורטאים בדרך כלל חווים באופן טבעי בזמן משחק או במהלך אימון אפקטיבי. היריבים, הלחץ, חברי הקבוצה שלהם והעייפות מאלצים אותם להשתמש בוויסות כוח ובאדפטציות שונות של הטכניקה שלהם כדי להמשיך להיות סתגלנים במצבים השונים ולהיות עקביים בהשגת התוצאה. מסתבר שהמניפולציות על הציוד עשויות לאפשר לנו להשיג השפעה דומה גם בלי האפקט המלא של סביבת התחרות. למשל, במחקר על שחקני הוקי נבדק ההבדל בשיפור יכולת הסלאלום שלהם על קרח אחרי אימון עם דיסקית רגילה, לעומת היכולת שלהם אחרי אימון עם דיסקית הוקי ללא מרכז מסה קבועה (סוג של כדור משוגע/וואקו בול). הדיסקית החריגה אילצה את הספורטאים לווסת את התנועות שלהם ולהתאים אותן לתגובות לא צפויות של הדיסקית באימון, כך שבדומה למשחק הופעל עליהם אפקט רחב של אי וודאות (כפי שבמשחק תגובות היריב או הסיטואציה הספציפית מאלצות אותם להיות מסוגלים לשנות טכניקה בשביל אות אותו הסללום)(5).
מה נמצא? האימון עם הדיסקית ללא מרכז מסה שיפר את הספורטאים באופן מובהק בסללום על הקרח לעומת הדיסקית הרגילה, ללא קשר לרמת הספורטאים והניסיון שלהם.
מחקר אחר של סקוט וגריי (Scott & Gray) מצא ששימוש במשקל שונה של מחבטים בבייסבול הצליח לשפר מאפיינים מסוימים בחבטה. למשל, שחקני בייסבול עם בעיות טכניות בטיימינג של החבטה הרוויחו מהאימון עם מחבטים כבדים - המשקל של המחבט הכבד יותר הקטין את היכולת שלהם להניף אותו בזמן שהם רגילים להניף (כיוון שלוקח לו יותר זמן להגיע למיקום מול הכדור בהשוואה למחבט רגיל), מה שאילץ אותם להיות הרבה יותר מדויקים בטיימינג של החבטה, אפקט שנשמר גם כשהם חזרו למחבט הרגיל (2).
אז מה היה לנו עד עכשיו ואיך אפשר להשתמש בזה:
1. היכולת לאמן התמודדות עם אי וודאות בתחרות, כלומר היכולת להיות סתגלנים ואפקטיביים ממצבי משחק/תחרות שונים, היא קריטית בשביל להפוך את האימון למועיל. החוסר ביריבים, לחץ, מצבי משחקים וכו' דורש מאיתנו כמאמנים וספורטאים למצוא פתרון לנקודה הזו.
2. שימוש בציוד בגדלים ומשקלים שונים וציוד שלא מגיב באופן רגיל לביצוע (נניח בעיטה בכדור פוטבול לעומת בעיטה בכדורגל) עשוי להעלות את ההתמודדות של הספורטאי עם וויסות הביצועים שלו, מגדיל את אי הוודאות ואת הדמיון למצבי תחרות מהבחינה הזו.
3. אז מה עושים? בעיקר מנסים להיות יצירתיים. למשל, בעיטה לשער עם כדור כבד יותר או קל יותר עשויה לדמות מצבי עייפות שונים או סיטואציות של התמודדות עם הגנה במרחקים שונים. למשל, ריצה עם נעליים כבדות יותר עשויה לדמות מצבים של עייפות השרירים. למשל, כדרור באמצעות כדור עם מרכז מסה שונה או צורה משונה, עשוי לדמות מצבים של חוסר שליטה או מגן לוחץ.
השאלה שנותרה פתוחה כעת היא איך אפשר לדעת או לתכנן מראש כיצד תשפיע המניפולציה על ציוד על מה שאנחנו רוצים לאמן ואיך משמרים את הדמיון לתחרות גם כשהציוד שונה לגמרי ממה שאנחנו מתאמנים איתו. על כך ועוד, בפוסט הבא.
לפוסט הבא, למידה דיפרנציאלית – לספורטאים בימי הקורונה, לחצו כאן.
מקורות:
1. Gorman, A. D., & Maloney, M. A. (2016). Representative design: Does the addition of a defender change the execution of a basketball shot?. Psychology of Sport and Exercise, 27, 112-119.
2. Scott, S., & Gray, R. (2010). Switching tools: Perceptual-motor recalibration to weight changes. Experimental brain research, 201(2), 177-189.
3. Buszard, T., Reid, M., Masters, R., & Farrow, D. (2016). Scaling the equipment and play area in children’s sport to improve motor skill acquisition: A systematic review. Sports medicine, 46(6), 829-843.
4. Otte, F. W., Millar, S. K., & Hüttermann, S. (2019). Skill training periodisation in applied sports coaching-An introduction of the conceptual ‘PoST’framework for skill development. Frontiers in Sports and Active Living, 1, 61.
5. Brocken, J. E. A., van der Kamp, J., Lenoir, M., & Savelsbergh, G. J. P. (2020). Equipment modification can enhance skill learning in young field hockey players. International Journal of Sports Science & Coaching, 15(3), 382-389.
