אני לא מאמין בחוקים. חוקים אפשר לשבור ואפשר גם לציית להם, אבל הם לא שלך.
מישהו אחר קבע אותם.
סטנדרטים, לעומת זאת, הם שלך. אתה שואף לעמוד ברף מסוים וההתנהגות שלך מכוונת כלפיו.
במחברת שחילקנו לשחקנים כשנפגשנו בקיץ למחנה האימונים האחרון שלנו העמוד הראשון הציג תמונה של מדליית זהב אולימפית. אני מאמין בחיזוק המטרות על ידי עזרים ויזואליים. טוב לראות את הדבר עליו אתה חושב. בכל פגישה שלנו הוצגה על המסך אותה תמונה. זה הרף אליו כיוונו.
הסטנדרט הראשון שאליו שאפנו היה של תקשורת איכותית. אמרתי לשחקנים שאצלנו אומרים את האמת, מסתכלים בעיניים ומתייחסים זה לזה בתור גברים מבוגרים.
לפני הפגישה שוחחתי באופן אישי עם כל אחד מהשחקנים המובילים – קובי, לברון, ג'ייסון קיד. עדכנתי אותם על נושא הפגישה ואמרתי להם שאפתח את רשות הדיבור לשחקנים ושאני מבקש שהם ידברו. הם יכולים להגיד מה שהם יבחרו, כל עוד זה מהלב.
אי אפשר ליצור קבוצה על ידי זה שאתה נותן לעצמך את רשות הדיבור ולא לאף אחד אחר. הם צריכים להרגיש שזה שלהם, אחרת הם לא ירצו לתרום.
ג'ייסון קיד הדגיש את חשיבות ההגעה בזמן כסימן לכבוד לעצמנו ולאחרים.
דוויין ווייד דיבר על מחויבות לכל אחד בצוות ובקבוצה. אנחנו לא עושים דברים רק בשביל עצמנו, אלא בשביל אחרים.
קובי בראיינט דיבר על הגנה. הוא אמר שלא משנה איפה משחקים ומול מי, אם אתה יכול לדאוג שהוא לא יקלע ואתה תיקח את ריבאונד ההגנה, יש לך סיכוי לנצח. "הם רואים אותנו בתור כישרונות התקפיים אבל הם לא חושבים שיש לנו את האומץ לפרק אותם הגנתית ולסיים את המלאכה עם ריבאונד בידיים. הם חושבים שאנחנו רכים ולא רוצים לעשות את העבודה המלוכלכת."
לברון סיים ואמר שאנחנו צריכים להיות נבחרת בלי תירוצים. זה יהיה אנחנו מול שאר העולם. אי אפשר להאשים את השופטים או את הקהל. אנחנו שולטים בגורל שלנו. הוא אמר שלפעמים הוא חשב לעצמו שהוא היה יכול לזכות באליפות NBA אם היה לו את דוויין ווייד או את קרלוס בוזר או כל אחד אחר. "ועכשיו יש לי אתכם. מה התירוץ שלי עכשיו?"
הסטנדרטים שהציבה הנבחרת:
סטנדרטים מזהב
1. בלי תירוצים.
יש לנו כל מה שדרוש כדי לנצח.
2. הגנה נהדרת.
זה המפתח לזכייה בזהב.
אנחנו עושים את העבודה המלוכלכת.
3. תקשורת.
אנחנו מסתכלים זה לזה בעיניים.
אנחנו אומרים זה לזה את האמת.
4. אמון.
אנחנו מאמינים זה בזה.
5. אחריות קולקטיבית.
אנחנו מחויבים זה לזה.
אנחנו מנצחים יחד.
6. אכפתיות.
אנחנו שומרים זה על זה.
אנחנו עוזרים לחברים לקבוצה.
7. כבוד.
אנחנו מכבדים זה את זה ואת היריבים.
אנחנו תמיד מגיעים בזמן.
אנחנו תמיד מוכנים.
8. אינטליגנציה.
אנחנו לוקחים זריקות טובות.
אנחנו מודעים לכמות העבירות הקבוצתיות.
אנחנו מכירים את דוח הסקאוט.
9. קור רוח.
אנחנו לא מראים חולשות.
10. גמישות.
אנחנו יכולים להתמודד עם כל מצב.
אנחנו לא מתלוננים.
11. חוסר אנוכיות.
אנחנו מחוברים.
אנחנו נותנים את האקסטרה פס.
הערך שלנו לא נמדד בדקות משחק.
12. אגרסיביות.
אנחנו משחקים חזק כל פוזשן.
13. התלהבות.
זה כיף.
14. ביצוע.
אנחנו רעבים.
אין אצלנו אימונים גרועים.
15. גאווה.
אנחנו הנבחרת הכי טובה בעולם ואנחנו מייצגים את המדינה הכי טובה.
בנוסף, השחקנים החליטו להציב סטנדרטים גבוהים גם מחוץ למגרש.
היה חשוב להם להיות חלק מהמשלחת של ארה"ב לאולימפיאדה, ולמרות שהתגוררנו במקום אחר, השחקנים נסעו באוטובוס כבר בערב הראשון ונפגשו עם כל הספורטאים, באווירת קולג' שחלק מהם לא חווה מעולם.
השחקנים גם יצאו לתמוך בספורטאים האחרים מתחרים, ובילו זמן במתחמי כדורעף החופים, הטניס והכדורגל. קובי הלך לתמוך בשחקניות הכדורגל בגמר שלהן, ומספר שחקנים זכו לצפות במייקל פלפס זוכה בארבע מדליות זהב מתוך השמונה בהן זכה באולימפיאדה הזו.
קובי ביקש מפלפס להצטלם איתו ואמר שזו מבחינתו האולימפיאדה - לצפות בגדולה בזמן שהיא מתרחשת.
העובדה שהשחקנים יצאו ותמכו בחברים שלהם גרמה להם להרגיש את כוחה של התחרות בקרב על מדליית זהב והפכה אותם משחקנים מפורסמים ומנותקים לחבר'ה הטובים שכולם, אפילו התקשורת שביקרה אותם בעבר, רוצים שינצחו.
