אנחנו גדלים בבית הספר ולומדים לפחד מכישלון.
עט אדום. נקודות שיורדות על טעויות. תעודות שמדווחות אם אנחנו "מספיק" או "טוב".
זה צריך להיות ההיפך. אנחנו צריכים לחגוג כל כישלון. שם אפשר לדעת מה חסר כדי להתקדם. מה נשאר עדיין ללמוד.
הקטע הזה נשלח לכל מי שנרשם לרשימת התפוצה באתר שלי - אפשר להירשם בחינם בקישור הזה.
גם המדע מלא באנשים שניסו ונכשלו, ניסו שוב ונכשלו שוב, ובסוף מצאו משהו שעובד, בערך, והמשיכו לנסות לשפר, עד שמצאו את מה שעובד בדיוק.
ואז עברו כמה שנים והם גילו שמישהו אחר מצא משהו שעובד יותר טוב, אז הם צריכים לפתח משהו חדש.
וכך זה נמשך.
כי אין דרך אחרת להתקדם. צריך להיכשל.
ועם זאת, יש דברים שלא צריך להיכשל בהם, ואם מישהו נכשל בהם, עלינו לעזור ולספק חווית הצלחה מיידית.
אוכל במקרר. תא משפחתי מתפקד. קורת גג. חברים.
כדי שאנשים יוכלו להימנע מהכישלונות הנ"ל בתור מבוגרים, אנחנו צריכים לעזור להם לחוות את הכישלונות הקטנים, כשהם עדיין צעירים, כאירועים שניתן ללמוד מהם.
1. אנחנו צריכים לתת להם הרבה הזדמנויות להיכשל כישלונות קטנים. במגרש הכדורסל זה למסור, לכדרר ולזרוק ביד שפחות נוח להם (או להן). בבית זה להיות אחראיים על שטיפת הכלים או קיפול הכביסה.
2. הכישלונות צריכים להוות אפשרות ללמוד כדי שאפשר יהיה להתחיל מחדש בצורה יותר מושכלת. לא קיפלתי את החולצות כמו שצריך ועכשיו הן לא נכנסות למדף? לומד איך לקפל. מסרתי ביד הלא מתאימה והכדור לא הגיע? אתאמן איך מוסרים ביד המתאימה.
3. אנחנו צריכים לעודד את הדיבור העצמי שישרת את ההתפתחות שלנו. "זו אשמתי, אני גרוע, אני בחיים לא אצליח" יכולים להפוך ל"אני לוקח על זה אחריות, אני עוד לא מיומן בזה, ייקח זמן אבל אני אצליח."
4. כמו רוב הדברים, דוגמה אישית עובדת גם כאן. אם נספר להם על כישלונות שלנו הם יידעו שגם אנחנו נכשלים (אני נוהג להחטיא את רוב הדוגמאות שלי באימון), ושאפשר להפוך למודל לחיקוי גם אם נכשלים מדי פעם.
5. להפנות את תשומת הלב לגיבורים והגיבורות שלהם, ולהראות שגם הם נכשלים, או נכשלו והתגברו.
יש לכם אסטרטגיות נוספות בהן אתם משתמשים כדי לחנך בעזרת טעויות?
