Leading / Alex Ferguson

אלכס פרגוסון ידוע בתור האיש שהביא את מנצ'סטר יונייטד להיות המועדון הגדול העולם. איך הוא עשה את זה? בספר נהדר הוא משתף בתובנות על מנהיגות, יחסי אנוש, התמודדות עם ביקורת, ועוד...

צילום:
מעיין רימר

מיקמתי משמעת בראש הרשימה ויכול להיות שזה עלה לנו במספר תארים. אם הייתי צריך לחזור שוב על הדברים, הייתי עושה בדיוק אותו הדבר, כי ברגע שאתה נפרד לשלום ממשמעת, אתה אומר שלום גם להצלחה ומכין את עצמך לאנרכיה.

 

המשימה של בניית קבוצה ושימור שלה אף פעם לא נגמרת. לא מדובר רק בפציעות או בעייפות לאורך העונה, אלא גם בזמן עצמו. תמיד יש צעירים עם אנרגיות שרוצים להיכנס לקבוצה הבכירה, ותמיד יש שחקנים באמצע שנות השלושים שלהם שאמנם שיחקו במועדון שנים רבות ותרמו לו מאוד, אבל מתקרבים לתאריך בו כדאי למכור אותם. תמיד הייתי מביט מסביב כדי לזהות מי יכול להצטרף לקבוצה, בין אם זה ממחלקת הנוער (ההעדפה שלי) או ממקום אחר.

 

תמיד חשבתי שכדאי לשלב שחקן חדש בזהירות לתוך הקבוצה. לא רק מדובר בתרבות ובהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד או בעובדה שאצלנו ההגה במכונית נמצא בצד השני. מדובר ביכולת להכיר ולהסתגל לנטיות ולמוזרויות של עשרות שחקנים שונים. זה כמו לנסות ללמוד שפה חדשה בזמן שאתה מנסה ללמוד עוד מספר ניבים שונים של אותה שפה.

 

לכל מנהיג יש תכונות שונות בעזרתן הוא מוביל. כשבחרתי קפטן לקבוצה, חיפשתי ארבעה ערכים מרכזיים. הראשון היה רצון להוביל על המגרש. השני היה מישהו שסמכתי עליו שיביע את הרצונות שלי והשלישי היה לבחור שחקן שהחברים לקבוצה מכבדים וכתוצאה מכך יעשו מה שהוא אומר להם. לא כל אדם יצירתי נועד להיות קפטן. אולי התרומה שלהם ענקית לקבוצה והם חברים נהדרים, אבל הם לא מתאימים להיות מנהיגים. רציתי גם קפטן שמסוגל להסתגל לנסיבות משתנות.

 

חלק מהמנג'רים מנסים להיות פופולריים בקרב השחקנים ולהפוך להיות אחד מהחבר'ה. זה אף פעם לא עובד. כמנהיג אין צורך להיות נאהב, אם כי זה מועיל, לפעמים, שיפחדו ממך. אבל, יותר מהכול, צריך שיכבדו אותך. יש גבולות טבעיים, וכשחוצים אותם זה הופך את החיים לקשים יותר.

 

מנהיגים בדרך כלל לא מודעים, או לפחות לא מעריכים מספיק, כמה הנוכחות שלהם מספקת מוטיבציה. יום אחד ניגש אליי שחקן ושאל אותי (אחרי שהייתי בחו"ל כדי לצפות בשחקן) איפה הייתי ואמר לי שהדברים לא היו אותו הדבר בלעדיי. הבנתי שגם אם אני לא מדבר במהלך האימון (וזה אכן קורה לרוב...), לנוכחות שלי יש משמעות.

 

כשהייתי צעיר יותר נטיתי להיות יותר חמור סבר. בהמשך הקריירה, כשהיה לי יותר ניסיון, שיניתי גישה. אין שום צורך לתלות שחקן בכיכר העיר. זה משפיל אותו ולא עוזר לאחרים שסביבו. למרות שלא תמיד הצלחתי, ניסיתי לשמור את ההערות החדות שעלולות לפגוע למפגשים פרטיים. ניסיתי גם לשלב בפנים הערות חיוביות ואמונה בשחקן, ודאגתי שיידע שאין פה פעולה שרירותית: ההערה תקפה לכולם ולא ניתנת לשינוי.

 

חגיגות אחרי הישג הן דבר מתיש עבור מנג'ר. אחרי משחק אתה מתראיין, ואז מחליף בגדים ויוצא לארוחה חגיגית. עד שהכול נגמר כבר אחת בלילה, ואני מת להגיע למיטה. כשהייתי שוכב במיטה הייתי מרגיש תחושת סיפוק, אבל עד שהייתי מתעורר היא הייתה נעלמת.

אמנם נהניתי מאוד והיה לי העונג לגרום אושר לכל כך הרבה אנשים, אבל לא חשתי שמח כמוהם. הייתי צריך להיות זה שחושב על מחר. הייתי מיד מתחיל לחשוב על דרכים בהן אנחנו יכולים להשתפר, ועל שחקנים שמגיעים לסוף דרכם. עבורי, בכל חגיגה, השאלה שניקרה במוחי הייתה 'איך אנחנו מתעלים על זה? איך נשיג עוד ניצחון?'

 

כשראיינתי אנשים רציתי לדעת מה השאיפות שלהם ואם הם חושבים על המשרה הזו כמקפצה לתפקיד אחר. אני נוהג לחפש מחויבות, התלהבות, גישה חיובית, קשר עין ואומץ אישי. חלק מהמועמדים היו ממש מפוחדים בפגישה איתי וניסיתי להציע להם תה כדי שיהיו רגועים יותר ואוכל לדעת מי הם באמת. חלק מהאנשים מפחדים לשאול שאלות בראיון איתי. זה חבל. אתה צריך לדעת מה המעסיק שלך יכול להציע לך. לעתים קרובות אפשר ללמוד על אדם בזכות השאלות שהוא שואל. זה מראה איך הוא חושב; מה רמת הניסיון והבגרות שלו.

 

כששחקנים פורשים ועוברים לצד של הניהול או האימון, אחד הדברים שמפתיעים אותם הוא האורך של יום העבודה. אצל שחקנים בימינו, ביום שאין בו משחק, רוב הימים "מסתיימים" אחרי ארוחת הצהריים. כשאתה הופך למנג'ר אתה מגלה שלושה דברים. יש אין סוף דברים שצריך לעשות ואנשים שצריך לענות להם. היום לא נגמר. אף פעם אין מספיק זמן.

 

עוד לא פגשתי מישהו שהשיג הצלחה אדירה מבלי לחסום דרישות של אחרים או לוותר על זמן פנוי. אני לא אומר שלהיות אובססיבי למשהו מוביל לסגנון חיים בריא או לאושר נצחי, אבל אני לא יכול לדמיין, אם מישהו שואף להיות טוב מאחרים, איך הוא יכול לשמור על איזון בחייו. חלק מהאנשים פשוט טובים יותר בלסגור את עצמם וכתוצאה מכך יש להם יותר זמן לפתח את היכולות שלהם או לשפר את הארגון בו הם עובדים.

 

ההגנה הכי טובה מביקורת והתקפות של אחרים עליך היא הדעה של האנשים שחשובים לך. הצרחות של ההמון נחלשות כשיש לך תמיכה מאנשים שאתה מכבד.

 

מנג'רים יכולים ליהנות מתמיכה של הבעלים של המועדון וזו יכולה לבוא בתור ביקורת בחדרי חדרים ותמיכה שקטה כלפי חוץ, וגם כחוסר התערבות בעניינים מקצועיים. עוד דרך יכולה להיות לתת את ברכת הדרך ואת ההמלצות כשאתה בוחר לעבור למקום אחר ומנסה להתקדם. כשעזבתי את אברדין, הבעלים לא רצה שאלך, אבל עזבתי עם ברכתו – מתנה נהדרת.

 

הרופאים במנצ'סטר יונייטד עשו את עבודתם היטב בלי שאבין כלום ברפואה. ראש מחלקת הנוער ידע יותר ממני על כל נער שהיה באחריותו. לאט-לאט הבנתי שתפקידי היה שונה. הייתי צריך להציב סטנדרטים גבוהים. לעזור לכולם להבין שהם יכולים להשיג דברים שהם לא חלמו שהם יכולים. לשרטט מסלול שאיש עוד לא הלך בו. זה ההבדל בין מנהיגות לבין ניהול.

כששכרתי מישהו לעבוד, סמכתי שהם יעשו את העבודה ויבואו אליי אם יש בעיות. זה היה נכון בעיקר עבור הרופאים, אנשי מדעי האימון וצוות האנליסטים של הווידאו. אני לא רופא, דיאטן או אשף מחשבים, והם שכחו דברים בתפקידם שאני בחיים לא אלמד. אם הרופא אמר ששחקן לא כשיר לשחק, לא הפעלתי עליו שום לחץ כדי לשנות את דעתו.

 

סימן נוסף למנהיג הוא אחד שמוכן לשתף מידע. מנהיג גדול שמח לשתף ידע, או לפחות חלק ממנו. אנשים היו מופתעים כמה הרשיתי למאמנים אחרים מכל העולם לצפות באימונים שלנו. אולי הם חשבו שאני מלמד אותם איך להכין פצצת אטום מקורנפלקס, קטשופ ושתי כוסות קמח. ב-2011 באיירן מינכן נתנו לנו לבקר במרכז הרפואי שלהם כשחשבנו איך לשפר את שלנו. הם נתנו לנו להסתכל על הכול. התרשמנו מאוד ולקחנו המון רעיונות. כשבנינו את שלנו והייתה שמועה שהוא טוב, מועדונים רבים רצו לראות איך הוא עובד, ולא ראיתי את הבעיה בכך.

 

אף פירמידה לא נבנתה בלי שנשברו כמה אבנים. אם אתה רוצה לבנות משה וגדול, ייקח לך יותר מ-100 ימים. צריך להמשיך לבנות כל הזמן. אתה אף פעם לא מסיים. 'האוטובוס נוסע – תוודאו שאתם עליו, אל תישארו מאחור.' מנצסטר יונייטד תמיד הייתה אוטובוס בתנועה.

מכירים מישהו שזה עשוי לעניין אותו? שתפו!
משמעת
תקשורת
אחריות
מנהיגות
פציעה
יכולת גופנית
מנטור
פילוסופיה
שחקן ותיק
קושי
וודן
ביטחון
מיינדפולנס
זכוכית מגדלת
כיף
הקרבה
עונג שבת
הכנה
הרגל
מוטיבציה
שחיקה
תמיד קדימה
חוויה
הורים
סטנדרט
התמדה
גריט
למידה
הסבר
במשפט אחד
פשטות
קובי
student of the game
פודיום
רוטינה
קריירה
תירוץ
סדר עדיפויות
תרבות
פודקאסט
יצירתיות
עשייה
פירגון
הלך רוח
כישרון
אלברט איינשטיין
מיינדסט
אהבה
חינוך
שיחה
מאמץ
כשרון
מופנמים
אופי
מועדון קריאה
תכנון
דחיית סיפוקים
חסכון
דרך
זמן
תהליך
שקדנות
סבלנות
הרצאה
אסטרטגיה
הוראה
לימוד
התחלה
אנדרס אינייסטה
פפ גווארדיולה
תודה
אימון
השראה
הצלחה
מצוינות

Reach for the Summit / Pat Summitt

תכנון - זה לא תמיד מצליח

Leading with the heart / Mike Krzyzewsky

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 5

על יכולת גופנית - המאמנים מסכמים מה למדו וממי

כמה להתאמן וכמה לנוח?

על חזרות וגיוון

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 4

על חשיבות שחרור אחרי אימון

על חשיבות החימום לפני אימון

על יכולת ניתור

על חשיבות תרגילים להפחתת סיכון לפציעה

על חשיבות הגמישות

דבר אחד פשוט שספורטאים יכולים לעשות כבר מהיום כדי להשתפר

על חשיבות אימון הכוח

איך נראה שבוע אידאלי של ספורטאי/ת מקצועני/ת?

איך נראה יום אידאלי של ספורטאי/ת מקצועני/ת?

דברים שכדאי לדעת על יכולת גופנית

Do Nothing / Celeste Headlee

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 3

תובנות ממשחק הכדורסל - אלישה קלארק

מחשבות אחרונות על הסדרה The last dance

תובנות ממשחק הכדורסל - שיחה עם אגדות כדורסל יווניות

השחקן הוותיק שלי - וינס קרטר

The last dance 7+8 - מחשבה ראשונה

איך לקרוא יותר ספרים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 2

kaizen / Sarah Harvey

תובנות ממשחק הכדורסל - ארגון שחקניות הכדורסל

השחקן הוותיק שלי - ריי אלן

דברים מתפוררים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 1

השחקן הוותיק שלי - אייזיאה תומאס

10 מחשבות על תכנות

עונג שבת - סקוטי פיפן

על מפגש עם אנשים בימי קורונה - 2

השחקנית הותיקה שלי - ליעד סואץ קרני

השחקן הוותיק שלי - דניס סקוט

השחקן הוותיק שלי - פרוויס שורט

על מפגש עם אנשים בימי קורונה - 1

פיט קרול מארח את סטיב קר - פרק 1

10 דברים שלמדתי בקריירה שלי - גל מקל

השחקן הוותיק שלי - כריס מאלין

על חירות וחופש

Mastery / Robert Greene

The last pass / Gary M. Pomerantz

חוויות ותובנות מתואר שני באוסטרליה

Legacy / James Kerr

רע כמו שמתחשק לי / דניס רודמן

דוד וגוליית / מלקולם גלדוול

לחשוב כמו אלופים - ביטחון

עכשיו צריך לשנות הרגלים - וככה אפשר

על תרבות קבוצתית - ביקור בנימבורק ובאקדמיה בפראג

לחשוב כמו אלופים - תנאים קשים

לחשוב כמו אלופים - הקדמה

Coach Wooden and me / Kareem Abdul-Jabbar

יכול להיות שאנחנו בטוחים מדי בעצמנו

דרכים להרוויח ביטחון

לא חסר לך ביטחון - חסרה לך יכולת

יאניס על ביטחון ועבודה קשה

על למה מיינדפולנס זה לא טרנד חולף

התחלתי פאזל של 1000 חלקים

מדיטציה חמש דקות ביום - קובי בראיינט ממליץ

על מוסר עבודה ועל יעילות

אלו הם מים / דיוויד פוסטר וואלאס

Showboat - the Life of Kobe Bryant

עכשיו

אני רוצה להיות שם

עונג שבת - סברינה יונסקו

היום

מה זה מיינדפולנס (קשיבות)?

איך לשבת / How to sit

להיות ברגע הזה

שיטת מדידה שונה

לא קל לעקוב אחרי הכול

לברוח מגשם ומברד

כל יום רוטינה - סיכום האתגר

זכוכית מגדלת - הדר חדד

הופכים ערך לרוטינה

כל יום רוטינה - שבוע שמיני

The grandmaster / Brin-Jonathan Eduards

כל חודש פוסט באתר ארגון המאמנים

אד שירן ממשיך הלאה

רוטינה שנתית - מה עושים במועדון?

כל יום רוטינה - שבוע שביעי

עונג שבת - ביל ראסל

עונג שבת - קובי בראיינט

עונג שבת - דראז'ן פטרוביץ'

עונג שבת - המשחקים הגדולים

עונג שבת - אנדרה איגודלה

Fierce / Aly Raisman

כל יום רוטינה - שבוע שישי

עצלנות היא לא הסיבה שאנחנו לא משנים הרגלים

כל יום רוטינה - שבוע חמישי

From the outside / Ray Allen

ג'יי ג'יי רדיק על רוטינה

כל יום רוטינה - שבוע רביעי

שני סוגים של הרגל (2)

שני סוגים של הרגל

Range / David Epstein

אולי יעניינו אותך גם הפוסטים האלו...

בחזרה לעמוד הבלוג