אירה ויגדורצ'יק עזרה להפוך את נבחרת ההתעמלות האומנותית של ישראל למעצמה עולמית. בהשתלמות שיזם האגף המקצועי של כדורסל הנשים היא שיתפה בחוויות שלה.
אחרי ימים על גבי ימים של 10 שעות אימון ביום היא עלולה להגיד לאחת המתעמלות ללכת לה*דיין, וגם המתעמלת עלולה לענות לה באותו סגנון.
אין מה לעשות בסגל התחרותי עם ילדה שהבית שלה זורע ספק לגבי המאמנת. תפקיד ההורה הוא לחזק את המאמן ולעזור לילדה להתמודד. המאמן הוא ערך עליון.
אין מה לעשות בסגל התחרותי עם ילדה שבאה מחוג. היא לא תתאים.
ויגדורצ'יק מעידה על עצמה שיודעת להיות גמישה בתהליך האימון אבל אי אפשר שהספורטאית תדע את זה. היא תתאים מחדש את האימון או תמצא דרכים לעזור אבל הספורטאית צריכה לדעת גם היא שהמאמנת היא הערך העליון.
אין כוכבות בנבחרת. צריך למחוק מאפיינים בולטים. הן עוברות חיול. על הספורטאית לתרום לקבוצה מה שהיא יודעת, לא להשתמש בזה כדי לעשות פחות. כוכבות לרוב לא מגיעות לרמה קבוצתית טובה, כי הן רגילות לנהל את האימון.
על הדרישות:
יום אימונים נמשך 10 שעות (ומורכב ממספר חלקים) כי תחרות נמשכת 8 שעות וצריכות להיות מוכנות לכמות הזמן והריכוז הזו.
המאמנת מחליטה מה קצה גבול היכולת, לא הספורטאית. הספורטאית צריכה ללמוד להתחרות בכאב, בחולי ובעייפות, כי באולימפיאדה היא תידרש להתחרות כך.
מאמן שבא להעביר אימון יכול ללכת לאמן בחוג. צריך לבוא לאמן. הדרישה של המאמן מהספורטאית צריכה להיות דומה לדרישה שלו מעצמו.
הרף של הספורטאית עולה כל יום, והיא צריכה לדעת שהיא נדרשת על ידי המאמנת רק באותה המידה בה המאמנת מאמינה בה.
אין טעם לתרגל דברים במצב בו אין לחץ או כאב או עייפות. זה לא אמיתי. צריך לתרגל ככה שזה יהיה מושלם, ואם זה מושלם, זה צריך להיות מושלם 10 פעמים ברצף.
רק ספורטאית שמסוגלת לסבול 10 שעות ביום על פני שנים - שעות של כאב, של תזונה מדויקת, של עייפות, של ויתורים, של משמעת - רק מישהי כזו תצליח.
ספורטאית שלא תעזוב את האולם עד שתצליח היא בעלת גנטיקה טובה.
ריקוד וגמישות זה לא מספיק. אין דבר יותר גבוה מלזרוק לעצמי את המכשיר 100 פעם, לבד. ויגדורצ'יק מאמינה שיש גנטיקה לקבלת מרות ולסבולת מנטלית, והיא יצאה במחקר על זה עם תל השומר.
