האסכולה הסטואית (מלשון "סטואה" - אכסדרת עמודים), היא אסכולה פילוסופית יוונית-רומית שהמייסד שלה היה זנון מקיטיון. האסכולה התקיימה ברציפות מסביבות 300 לפנה"ס ועד 260 לספירה ועיקר עיסוקה היה בחוזק האופי (הטוב) המתבטא במידות טובות ובחולשת האופי (הרוע). אסכולה זו השפיעה רבות על עולם המחשבה היווני וגם היהודי.

ריאן הולידיי כותב ספרים מאוד קריאים, והספר המוביל שלו על האסכולה הסטואית מכיל מספר גדול של פנינים.

הנה כמה מהן:

ג'ון די רוקפלר למד מהר מאוד להתמודד עם מכשולים ומשברים. כאשר כל המתחרים שלו פרשו, הוא נשאר כמעט לבד והחזיק 90% משוק הנפט העולמי. ציטוט אחד שלו מהספר תפס את עיניי:

"הו, איזו ברכה זו עבור צעירים כאשר הם צריכים להיאבק עבור בסיס בתחילת חייהם. לעולם אוקיר תודה על שלוש וחצי שנים בהם הייתי שוליה והקשיים עליהם הייתי צריך להתגבר, לכל אורך הדרך."

כל אסון אפשר להפוך להשכלה, למיומנות חדשה, או להון. זה יכול להיות משבר כלכלי או טרגדיה אישית – זו הזדמנות לנוע קדימה. תמיד קדימה.

‍

כאשר אנחנו נתקלים באירוע שנראה בלתי אפשרי להתמודדות, עלינו לשאוף:

להיות אובייקטיביים.

לשלוט ברגשות שלנו.

לבחור לראות את הטוב במצב.

להתעלם ממה שמפריע או מגביל אחרים.

לקחת דברים בפרופורציות.

לחזור להיות נוכחים ברגע הזה.

להתמקד בדברים בהם אפשר לשלוט.

בספר גישת הקופסה השחורה מת'יו סייד מספר סיפור נחמד:

תומס ווטסון מנכ"ל IBM הזמין למשרדו עובדת שעשתה טעות שעלתה לחברה מיליון דולר. היא אמרה לו "אתה בוודאי מתכוון לפטר אותי". הוא ענה "לפטר אותך? הרגע הוצאתי מיליון דולר על הלימוד שלך!"

הולידיי מזכיר את הגישה הזו ומרחיב: הדרך בה אנחנו מגיבים לטעות (חמורה ככל שתהיה), היא זו שקובעת מה יקרה איתנו ועם הסביבה שלנו לאחר מכן.

מישהו טעה.

ההערכה שלנו של המצב תקבע מה נפיק מהמצב. רק בגלל שהמוח שלנו אומר לנו שמשהו הוא נורא לא אומר שאנחנו צריכים להסכים.

זה שאחרים אומרים שמשהו בלתי אפשרי או מקולקל לא אומר שאנחנו צריכים לספר לעצמנו את אותו הסיפור, או בכלל סיפור כלשהו.

‍

הסמוראי מהמאה ה-16 מיאמוטו מוסאשי, בספרו the book of five rings, מבחין בין העין המתבוננת לעין התופסת (רואה).

העין הרואה היא סובייקטיבית. העין המתבוננת היא אובייקטיבית.

העין הרואה רואה בעיות, קשיים. העין המתבוננת רואה אירועים ללא הסחות דעת, ללא הגזמות.

כמו שאמר מארק טוויין: "היו לי המון צרות בחיים, וחלק מהן ממש קרו במציאות."

כאשר ג'ורג' קלוני החל בקריירת המשחק שלו, הוא סבל מאוד באודישנים. שוב ושוב הוא נדחה כי לא היה מתאים עבור המפיקים והבמאים. בשלב מסוים הוא שינה את הדרך בה הוא מסתכל על הדברים:

מעכשיו, הוא יהיה זה שפותר עבורם את הבעיה, לא הם עבורו.

הם אלה שצריכים מישהו לתפקיד, והם צריכים – אפילו רוצים – שהבא בתור לאודישן יהיה מתאים.

הוא יהיה זה שמתאים. הוא יפתור להם את הבעיה.

קלוני שיחק בעשרות סרטים מצליחים מאז, וזכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב ושני פרסי אוסקר.

אמליה ארהרט רצתה להיות טייסת אבל זה לא הסתדר. בשנות ה-1920, אנשים חשבו שנשים לא מתאימות למשימות כאלה. היא לא יכלה להתפרנס כטייסת, אז היא עבדה כעובדת סוציאלית.

יום אחד הטלפון צלצל.

על הקו היה אדם עם הצעה מגוחכת ומעליבה.

אנחנו צריכים אישה שתהיה על המטוס בשביל הטיסה הראשונה מעל האוקיינוס האטלנטי. אנחנו נשלח שני גברים שילוו אותך, נשלם להם הרבה כסף ולך לא, ויש סיכון שתמותי. מעוניינת?

ברור.

ככה הופכים להיות הראשונים או החלוצים במשהו.

מתחילים.

איפשהו.

איכשהו.

Always think with your stick forward.

בתחילת כל תפקיד בחיים, יש סיכוי קטן שנתחיל בטופ. רוב הזמן לא נהיה מנהל אולם המופעים. רוב הסיכויים שנהיה זה שמנקה את הבמה והיציע. זה עם המטאטא.

מי שמפחד לטאטא, רוב הזמן לא יגיע עד משרת הניהול.

מי שמדמיין את העתיד הנוצץ ולא מוכן לעסוק בתפקיד הנוכחי שלו במלוא ההתלהבות, כנראה יישאר בתפקיד הנוכחי שלו, כי אם הוא לא מוצלח עם מטאטא, למה שמישהו ייתן לו אחריות על משהו אחר?

להיות ממוקדים בעכשיו זו תמיד אסטרטגיה טובה. אין לנו שליטה על שום דבר אחר.

כאשר ארתור אש גדל בשנות ה-60 של המאה הקודמת בארה"ב בתקופה בה עדיין הפרידו בין אנשים בעלי צבע עור שונה, הוא למד לשמור את הרגשות שלו לעצמו. לא להתבלט.

כאשר הוא היה על מגרש הטניס, הוא שמר את הרגשות בפנים, אבל המשחק שלו דיבר עבורו. הוא חבט בכדור בעוצמה וניסה חבטות שאיש לא ניסה – והוא גם הצליח. אחרים לא הבינו איך אדם כמוהו מצליח ומעז.

מי שמהודק פיזית ומנטלית נמצא בחרדה. מי שמשוחרר פיזית וגם מנטלית סתם משתולל.

מי שעסוק בהפגנת רגשות – חגיגות אחרי כל נקודה, התקפי עצבים אחרי טעות – אין לו כמעט אנרגיה לשחק את המשחק.

ארתור אש היה מהודק מבחינה פיזית ומשוחרר מבחינה מנטלית. הוא היה חופשי על המגרש והוא ניצל כל רגע.

ופתגם מהאיטי לסיום: "מאחורי ההרים יש עוד הרים."