תחרותיות בריאה היא לבחור מה חשוב לנו ולהתאמץ עבורו.
בחירה מתי לא להילחם עוזרת לנו לשמור על האנרגיה שלנו לקרבות החשובים לנו.
אנחנו אוהבים להתחרות כשאנחנו יודעים שלא ייגרם לנו נזק ונצליח למתוח את עצמנו מעבר לאזור הנוחות שלנו.
כשאנחנו רוצים לפקח ולוודא שאנשים עושים את תפקידם, הכי טוב לעשות זאת מדי פעם.
אם אנחנו נמצאים שם כל הזמן, הביצועים יורדים.
עם זאת, אנשים מופנמים עובדים טוב יותר ללא השגחה. כל פיקוח הופך להסחת דעת שמפריעה להם לעבוד.
אנשים מוחצנים, לעומתם, נהנים מהגירוי ומהאינטראקציה ובלעדיהם הם משתעממים ומאבדים ריכוז.
עוד על אנשים מופנמים בלחיצה כאן.
אם נשים מצליחות לנצח בבחירות בהן הן משתתפות, למה הן לא משתתפות יותר?
מסתבר שמדובר בחישוב סיכויים.
אם אישה תחשוב שיש לה סיכוי של כ-20% סיכוי ומעלה לנצח, היא תשתתף, ואז סיכויי הניצחון שלה לא שונים משל גברים עבור התפקיד.
ההבדל בין נשים לגברים הוא שנשים לא ישתתפו אם אחוזי הניצחון נמוכים מאוד, וגברים כן.
כאשר גורמים לנשים להרהר בקריירה שלהן, הן נוטות יותר להתחרות. כאשר גורמים להן להרהר על הילדים שלהן ועל המשפחה שלהן, הן נוטות פחות להתחרות.
אצל ילדות וילדים המצב שונה.
ילדות מסתדרות בצורה יותר טובה בסביבה עם הרבה תחרות. ילדים מעדיפים להיות "הדג הכי גדול בבריכה הקטנה" שלהם.
נשים מתחרות במשחקים אינסופיים בצורה יותר טובה מגברים. גברים מנצחים יותר משחקים סופיים.
לנשים, מעצם כך שלא תמיד אכפת להן מי מנצח ומי מפסיד, יש יתרון במשחקים לטווח ארוך.
עוד על משחקים לטווח ארוך כאן וגם כאן.
עוד הבדל בין נשים לגברים הוא הסביבה החברתית העיקרית שלהם.
גברים מבלים את מרבית חייהם בקבוצות. נשים מבלות את מרבית חייהן בזוגות.
גברים בקבוצה יכולים לריב ולהתחרות ותמיד יהיה להם מישהו להישען עליו ומישהו שיגבה אותם. הם צריכים לדבר בקול רם אם הם רוצים לבלוט. לפעמים צריך גם להתרברב. ותמיד יש מישהו שיעזור במקרה שהיחיד פחות מיומן או לא מסתדר.
נשים בזוג רבות או מתחרות עם הזוג - ואין להן יותר מערכת יחסים. אין אדם שלישי לפתור את המצב. אין אדם רביעי להיות יותר טוב ממנו ולהישאר עם הראש מעל המים. גם אי אפשר לנסות להיות עליונה על פני האחרת. זה מפרק את מערכת היחסים. נשים מעדיפות זוגות וכל איום למערכת היחסים יגרור התנהגות תוקפנית.
גם להורים יש תפקיד בפיתוח תחרותיות.
התגוששות ומשחקי מלחמה בין הורים לילדים מלמדים ילדים להתחרות. מתי זה בסדר לתקוף? מתי צריך להתגונן? כמה חזק זה חזק מדי? ילדים לומדים לווסת את עצמם בסביבה בטוחה שיכולה לדחוף אותם מחוץ לאזור הנוחות.
הורים גם יכולים לאפשר לילדים שלהם תחושת בעלות (Agency). ילדים שמרגישים שיש להם אפשרות להתנסות, לטעות, להתבלבל ולהעז הם ילדים שהופכים להיות יותר יצירתיים. גם אם הם לא התנסו באמנות כאשר היו צעירים, הם צפויים להיות יצירתיים כי הם מעזים להתנסות.
ההורים גם תורמים שני הורמונים - אסטרוגן וטסטוסטרון - שמשפיעים על הרצון והיכולת שלנו לקחת סיכונים ולהתחרות. בגלל השפעת ההורמונים האלה על אצבעות הידיים שלנו בצורה שונה, אפשר לזהות בני אדם תחרותיים משני המינים בעזרת האורך של האצבע של הטבעת לעומת האורך של אצבע המורה.
לנשים בדרך כלל האצבע המורה ארוכה יותר, אבל במחקר איטלקי נמצא שנשים יזמות הן בעלות אצבע טבעת ארוכה יותר. יותר גברים נולדים עם האצבע של הטבעת ארוכה, אבל כשאישה נולדת כך, היא לא פחות תחרותית או מעזה מאשר גברים.
יש אנשים שמשחקים כדי לנצח. הם מתאמצים מאוד ולוקחים סיכונים.
יש אנשים שמשחקים כדי לא להפסיד. הם נמנעים מעשייה וחוששים. האסטרטגיה הזו בדרך כלל מובילה להפסדים.
מחקר שבדק בעיטות עונשין מ-11 מטרים בכדורגל הראה הבדל של כ-30% בין בועטים שגול שלהם ישווה תוצאה והחטאה תגרום להפסד, לבין בועטים שהחטאה שלהם תשאיר תוצאה בשיוויון וגול שלהם ינצח.
הגודל של השער אותו גודל. עוצמת הבעיטה אותה עוצמה. אותו מרחק. אותו גודל כדור.
תוצאות שונות לחלוטין.
אנחנו חוששים מהפסד יותר ממה שאנחנו מתרגשים לקראת ניצחון. לחצו כאן לקרוא עוד מדוע.
אנשים יצירתיים הם אנשים שמסתדרים יותר טוב עם תחרות.
אין להם בעיה עם דו משמעות או עם מתח בין רעיונות מנוגדים.
הם לא מפחדים מעימותים או מתחרות, ולפעמים תחרות אפילו מעודדת אצלם עוד רעיונות.
קבוצות מצליחות הן קבוצות בהן יש מספר מינימלי של משתתפים כדי להצליח במשימה.
בקבוצה כזו לכל אחד יש אחריות וכל אחד יודע מה אחרים עושים.
קבוצות שמתקשות מקיימות פגישות. המון פגישות. ומדברות המון.
קבוצות מצליחות מתקשרות במשפטים קצרים וברורים על המגרש. התקשורת הדדית, יש משוב, יש אישור שהמשוב התקבל, הובן ויקבל תשובה בצורה של פעולה.
בקבוצות מתקשות חברות הקבוצה חוששות שחלק מהקבוצה לא יעשו את תפקידן.
קבוצות מצליחות יודעות שכל אחת תקיים את חלקה.
החלק הכי חשוב בקיום קבוצה מצליחה מתרחש לפני שהקבוצה צריכה בכלל לפעול.
חוקרים מובילים בתחום חושבים ש-60% מגורל המשימה תלויים בסגנון המנהיגות, במטרה שצריכה להיות מאתגרת ואפשרית וברמת היכולת של חברי הקבוצה. עוד 30% תלויים במפגש הראשוני - איך הם מציגים את עצמם ואיך הם מחלקים תפקידים, איך הם מצפים להתנהג זה עם זה ומה הציפיות המשותפות שלהם - ורק 10% הם בביצוע המשימה עצמה.
טעות נפוצה היא לחשוב שכדי שקבוצה תצליח, כולן צריכות להיות חברות.
זה לא נכון. למעשה, נצחונות עוזרים למערכות היחסים בין חברי הקבוצה.
מחקרים הראו שכאשר קבוצה מנצחת כולם מציינים את שיתוף הפעולה, גם כאשר אובייקטיבית חברי הקבוצה רבו זה עם זה רוב הזמן.
כוכבים לא אוהבים קבוצות.
כוכבים חושבים שהתפקיד שלהם הוא לזרוח.
הקבוצה היא כמו חור שחור שבולע את האור שהם מפיקים ומונע מהם לזרוח.
כוכבים אוהבים אתגרים, אפילו יותר ממה שהם אוהבים משכורת גבוהה.
בניסוי ממש מגניב, מתכנתים העדיפו להתחרות על פתרון בעיות שהביא פרס למי שפתר ראשון מאשר להיות מועסקים על ידי אותה החברה ולפתור את אותה בעיה תמורת משכורת.
לסדרת הפוסטים מתוך הספר של ברונסון ומרימן על הורים, לחצו כאן.
